זוגיות היא מערכת יחסים המתחילה בניצוצות של התאהבות, תחושה של "פרפרים בבטן" והתרגשות. ההתאהבות נחווית לעיתים קרובות כקסם, המלווה במעשים ספונטנים והחלטות של רגע. היא מלווה בעוררות גופנית ורגשית, ומשמשת מנוע ומעין ערגה להמשך הדרך (גרינהאוס, 2017).
ישנם חלקים מודעים בהתאהבות ובחירת בן / בת הזוג, וישנם חלקים שאינם מודעים. אנו מתאהבים באדם אשר יוכל לעשות איתנו תיקון לפצעי הילדות אותם אנו נושאים מבית הורינו, ואותם הצרכים שהיו לנו בילדות אשר לא קיבלו מענה. שיטת ה"אימגו", גורסת כי ישנו דימוי (image) של בן / בת הזוג לו / לה אנו מייחלים, לא לפני מעין סריקה אותה אנו עושים, בכדי לזהות אילו חלקים דומים לנו ואילו לא, והאם בן / בת הזוג הפוטנציאלי עונה על הדימוי אותו אנו נושאים עמנו של מיהו בן / בת הזוג עבורינו. המשאלה הלא מודעת בבחירת בן / בת הזוג הנה כי זה / זו יתנו לנו מענה לאותם צרכים לא מסופקים, ודרכם נוכל לחוש שלמים שוב ומסופקים.
אולם עם העמקת הקשר הזוגי מתחוור כי אין הוא מצליח לתת את המרפא לו אנו כה זקוקים, מציין הנדריקס (1999). אנו מוצאים עצמנו מגיבים לעיתים בדרכים לא נעימות ומשחזרים תגובות שלנו מתקופת הילדות, או תגובות של הורינו אליהם נחשפנו במהלך ילדותנו. הדבר יכול להתבטא באופן בו אנו מבטאים רגשות ובאופן בו אנו מתמודדים עם מצבים שונים. לעיתים מדובר בדפוסים חיוביים ולעיתים בדפוסים שאינם מיטיבים עמנו. למשל, במידה ונחשפנו להורה אשר בשעת כעסו היה ביקורתי ומאשים, או לחילופין הורה אשר בכעסו נהג לשתוק ולא לדבר על הדברים, עלולים אנו למצוא עצמנו נוהגים בדיוק באותו האופן גם מבלי משים.
ההבנה כי דפוסים אלה מהם נפגענו יתכן והופנמו בנו – יש בה מן התסכול, תחושה של תקיעות וחוסר אונים. כל אחד מבני הזוג עלול לשחזר באופן לא מודע דפוסים אשר נצרבו בו מילדותו, דפוסים של דרכי התמודדות לא תמיד מיטבים.
אחת הדוגמאות השכיחות בדינמיקה זוגית הנה תסריט ה "רודף – נמנע". מצב בו אחד מבני הזוג נוטה להתנהג בביקורתיות, תלונות, האשמות חוזרות ונשנות, יחווה כמעין רודף אחר בן זוגו, חוויה המובילה לתחושת נרדפות בלתי פוסקת של בן הזוג, ותחושה כי "מה שאני עושה אף פעם לא מספיק טוב ..". בתגובה, אסטרטגיית ההתמודדות האוטומטית של ה"נירדף" עלולה להיות התרחקות והתכנסות. למשל בן זוג אשר ימנע משיח עם בת הזוג ה"רודפת" (או הפוך כמובן), וימצא עצמו עובר לקומה אחרת בבית, למחשב, נפגש עם חברים או נוכח פיסית אולם לא נענה לשיח משותף. הוא יכול להיות עסוק ב doing השוטף של הבית או כל עשייה אחרת אשר תעסיק ותסיח את דעתו מהקונפליקט הזוגי והתחושות הלא נעימות אשר אותו קונפליקט מעורר.
ד"ר סו ג'ונסון, הוגת גישת טיפול – EFT, מתארת את השאלה הקבועה המקננת בנו – are you there for me? זהו צורך ממשי, לחוש כי בן / בת הזוג נגיש, נענה לנו, קרוב אלינו ויהיה שם בשבילנו כאשר נזדקק לו / לה. במצבים של קונפליקט צורך זה לא נענה והתחושה הנה שבן / בת הזוג אינו נגיש לנו, הוא / היא מרוחק ומנוכר. מצב זה מעורר מתח פנימי משמעותי ותחושות (לא תמיד מודעות) של חרדה, בדידות ולבדות, עצב, כעס ועוד. בכדי להימנע ממפגש פנימי עם תחושות אלה יש אנשים אשר יבחרו להימנע מתקשורת במצב של קונפליקט, לעסוק בדברים אחרים על מנת להימנע ממגע עם בן / בת הזוג. הימנעות זו נעשית באופן לא מודע כדי למנוע החמרת המצב או חלילה פיצוץ, והיא מהווה אסטרטגיה הגנתית. בן הזוג השני אשר מחזיק בתפקיד ה"רודף", זועק למעשה לקשר, לתקשורת, לנראות בעיניי בן / בת הזוג ולמענה לצרכיו הרגשיים. ככל שיחווה נמנעות, כך ירדוף יותר, יאשים, יבקר, יתלונן וכד'.
זהו מחול השדים הנוצר כתוצאה מתסריט זוגי זה של רודף ונמנע, תסריט שכיח במערכות יחסים.
הזעקה של שני בני הזוג הנה לקשר, תקשורת, חום, נראות, מענה לצרכים הרגשיים. לא תמיד האופן בו הזעקה מובעת מצליח לקרב, ובדרך כלל הביקורת או הנמנעות מביאים להתרחקות ולמעיין לופ (בשפת הEFT – cycle). בחלקו הוא קשור ל"מזוודה" אותה מביאים מבית ההורים המכילה את הזיכרונות ושאר התמונות אשר נצרבו בנו משם, לא תמיד מיטבים ומשוחזרים על ידנו מבלי להתכוון.
המשאלה לתיקון אותה אנו מביאים לזוגיות, הולכת ומתרחקת עם התגברותם של המתחים והקונפליקטים. הסבירות לערוך שינוי כזה עם משפחת המוצא יחסית קטן, בשל תפקידים אשר התקבעו שם מזה שנים רבות. אולם לזוגיות אותה בוחרים יש משמעות יתרה בסיכוי לתקן ולרפא פצעי ילדות.
לפיכך, המקום בו נכנסים ללופ, למחול שדים זה, הוא המקום המזמין לעבודה רגשית משותפת בכדי לעשות תיקון וריפוי לפצעים בזוגיות ובאופן עמוק יותר, לפצעי הילדות אותם נושאים אנו כל אחד מילדותו.